כאן בטקסט הבא אתה יכול לקרוא רק את חוקי חמורבי ללא הסבר.
The ancient basalt stele of Hammurabi's Code, displayed at the Louvre Museum, featuring one of the earliest and most comprehensive written legal codes in history.
הקוד של חמורבי
א 1. אם אדם הביא אישום נגד אדם, ומאשים אותו בפשע (המוני), אך אינו יכול להוכיח זאת, יומת הוא, המאשים.
2. אם אדם האשים אדם בכישוף, ואינו יכול להוכיח זאת, המואשם בכישוף ילך אל הנהר, אל הנהר יזרוק עצמו ואם גבר עליו הנהר, יקח מאשימו את ביתו (נחלה). אם הנהר הראה כי האדם חף מפשע והוא יצא ללא פגע, מי שהטיל עליו כישוף יומת. מי שהשליך עצמו לנהר יקח לו את בית מאשימו.
3. אם אדם, בתיק (תלוי פסק דין), נשא עדות שקר (מאיימת), או לא ביססה את העדות שמסר, אם מקרה זה הוא מקרה של חיים, יומת אותו אדם.
4. העיד אדם (בתיק) בעד תבואה או כסף (כשוחד), הוא יישא בעצמו בעונש שהוטל באותו תיק.
5. גזר שופט פסק דין, נתן החלטה, גזר פסק דין חתום וחתום כדין ואחר כך שינה את פסק דינו, יבקשו את אותו שופט לתת דין וחשבון על שינוי פסק הדין אשר גזר, וישלם פי שתים עשרה מהעונש שהיה בפסק הדין האמור; ובעצרת יגרשו ממקום משפטו, ולא ישוב, ועם השופטים בפרשה לא ישב.
6. אם אדם יגנוב את רכושו של אל (מקדש) או ארמון אותו אדם יומת וכן מי שמקבל מידו את הגנוב (הרכוש) יומת.
7. אם קנה אדם כסף או זהב, עבד או שפחה, שור, כבש או חמור, או כל דבר אחר מבן אדם, או עבד של אדם ללא עדים או חוזים, או אם קיבל (אותו) בנאמנות, יומת אותו אדם כגנב.
8. אם אדם יגנוב שור או כבש, חמור או חזיר, או סירה - אם זה מאלוהים (מקדש) או מארמון, הוא ישיב פי שלושים; אם זה היה מבן חורין, הוא יחזיר פי עשרה. אם אין לגנב מה לשלם, הוא יומת.
9. אם אדם, שאיבד דבר מצא את אשר אבד ברשותו של (אחר) והאיש שברשותו נמצא האבידה אומר: "מכרה לי. קניתי אותו בפני עדים:" ובעל האבידה אומר: "אביא עדים לזיהוי אבידותי": אם יביא הרוכש את המוכר שמכר לו ואת העדים שבנוכחותם רכש אותו ובעל האבידה יביא עדות לזיהוי האבידה שלו, יראה עדותם של השופט. העדים שבנוכחותם בוצעה הרכישה והעדים לזיהוי הרכוש האבוד ימסרו את עדותם בנוכחות האל. המוכר יומת כגנב; בעל האבידה יגבה את אבידו; הקונה יגבה מעיזבון המוכר את הכספים ששילם.
10. לא הביא הרוכש את המוכר שמכר לו, ואת העדים שבנוכחותם רכש אותו (ו) אם הביא בעל האבידה עדים לזיהוי אבידותיו, יומת הרוכש כגנב; בעל האבידה יגבה את אבידו.
11. אם הבעלים (התובע) של האבידה לא יביא עדים לזיהוי רכושו האבוד, הוא ניסה למרמה (שיקר), הוא עורר ריב (דילול), הוא יומת.
12. יצא המוכר לגורלו ( כלומר , נפטר), יגבה הרוכש את הנזק במקרה האמור פי חמישה מעזבונו של המוכר.
13. לא היו עדיו של אותו אדם בהישג יד, יכריזו השופטים על דחייה לשישה חודשים; ואם לא הביא את עדיו בתוך ששת החודשים, ניסה אותו אדם למרמה, ישא בעונש שהוטל באותו מקרה.
14. אם גנב אדם את בנו של אדם, שהוא קטין, יומתו.
15. אם עזר אדם לשפחה או לשפחה של הארמון, או לשפחה או לשפחה של בן חורין להימלט משער העיר, יומת.
16. אם יחסן איש בביתו שפחה או שפחה שברחה מהארמון או מבן חורין, ולא הוציאו אותו (העבד) בקריאת הציווי, יומת בעל הבית ההוא.
17. תפס אדם בשדה שפחה או שפחה נמלטת והחזיר אותו לבעליו, ישלם לו בעל העבד שני שקלים כסף.
18. אם העבד ההוא לא יקרא את בעליו, יביא אותו אל הארמון ויחקרו את קודמיו ויחזירו אותו לבעליו.
19. אם יעכב את העבד בביתו ואחר כך יימצא העבד ברשותו, ימות האיש.
20. אם העבד יימלט מידו של שובו, האיש הזה יצהיר כך, בשם האל, לבעל העבד ויצא לחופשי.
21. אם פרץ אדם בבית, ימותו אותו לפני הפרצה ההיא וידחפו בו.
22. אם אדם יעשה שוד ונלכד, אותו אדם יומת.
23. אם השוד לא ייתפס, האיש שנשדד, ימסור בנוכחות האל הצהרה מפורטת על אובדנו, והעיר והמושל, שבמחוזו ובתחום שיפוטו בוצע השוד, יפצו אותו על כל מה שאבד.
24. אם זה חיים (שאבדו), ישלמו העיר והמושל מאנה אחת של כסף ליורשיו.
25. אם פרצה שריפה בביתו של אדם והולך לכבותה ישליך עינו על רהיטי בעל הבית, ולקח את הרהיטים של בעל הבית, ישליך אותו אדם לאש.
26. אם לא ילך או קצין או שוטר, שנצטווה לצאת לשליחות המלך, אלא לשכור מחליף ולשלוח אותו במקומו, אותו קצין או שוטר יומתו; ממלא מקומו השכיר ייקח לעצמו את ביתו (של הקצין).
27. אם נתפס קצין או שוטר, שנמצא בחיל מצב של המלך, ואחר כך נותנים את שדהו וגנו לאחר והוא ינהל את עסקיו - אם יחזרו והגיעו לעירו, יחזירו לו את שדהו ואת גנו והוא עצמו ינהל את עסקיו.
28. אם נתפס קצין או שוטר, הנמצאים במצודת המלך (ו) בנו יוכל לנהל את העסק, יתנו לו את השדה והגן והוא ינהל את עסקי אביו.
29. אם בנו צעיר מדי ולא יוכל לנהל את עסקי אביו, יתנו שליש השדה והגן לאמו, ואמו תגדל אותו.
30. אם קצין או שוטר מתחילת (או מחמת) עסק (שלו) הזניח את שדהו, גינו וביתו והותיר אותם ללא טיפול (ו) אחר אחריו ייקח את שדהו, גינו וביתו, וינהל את עסקיו במשך שלוש שנים; אם יחזור ויחפוץ (או, היה מנהל) את שדהו, גנו וביתו, לא יתנו לו; מי שלקח (אותם) וניהל את העסק ימשיך (לעשות זאת).
31. אם ישאיר (אותם) ללא טיפול אלא שנה אחת וחזר, יתנו לו את שדהו, גנו וביתו, והוא עצמו ימשיך בעסקיו.
32. אם סוחר יפדה או קצין או שוטר שנלכד בשליחותו של המלך, ויאפשר לו להגיע לעירו; אִם יִהְיֶה פָּדוֹר מְסַפֶּה בְּבֵיתוֹ, יִפְדֹּה אֶת עַצְמוֹ; אם לא יהיה מספיק כופר במקדש עירו, יפדה אותו הארמון. בשום מקרה לא ינתן שדהו או גנו או ביתו לפדיון.
33. אם מושל או שופט יתפסו את אנשי ההיטל (או, סליחה לעריק) או יקבלו וישלחו מחליף שכיר בשליחותו של המלך, אותו מושל או שופט יומתו.
34. אם לקח מושל או שופט רכוש קצין, גזל קצין, הניח קצין בשכר, הגיש קצין במשפט לאיש בעל השפעה, יקח את המתנה אשר נתן המלך לקצין, אותו מושל או שופט יומתו.
35. אם קנה אדם מקצין את בהמת הצאן אשר נתן המלך לאותו קצין, יפסיד את כספו.
36. בשום מקרה לא ימכור שדה או גינה או בית של קצין, שוטר או גובה מסים.
37. רכש אדם את השדה או הגינה או ביתו של קצין, שוטר או גובה מסים, ישבר (בוטל) לוח השטרות שלו ויפסיד את כספו ויחזיר את השדה, הגינה או הבית לבעליו.
38. קצין, שוטר או גבאי לא ישלח לאשתו או לבתו את השדה, הגינה או הבית, שהם עסקיו ( כלומר , שהם שלו מכוח תפקידו), ולא יקצה אותם לחוב.
39. הוא רשאי לשבץ לאשתו או לבתו את השדה, הגינה או הבית שרכש ו(ולכן) ברשותו, או להקצותם לחוב.
40. אישה, סוחר או בעל נכס אחר רשאים למכור שדה, גינה או בית. הרוכש ינהל את עסקי השדה, הגינה או הבית שרכש.
41. התמקח אדם על שדה, גינה או בית של קצין, שוטר או גבאי ונתן ערבים, ישוב השוטר, השוטר או גובה המסים לשדהו, לגינתו או לביתו ויקח לו את הערבויות שניתנו לו.
42. השכיר אדם שדה לעיבוד ולא ייצר תבואה בשדה, יבקשו ממנו דין וחשבון, כי לא עשה את העבודה הנדרשת בשדה, ויתן לבעל השדה תבואה על סמך הסמוכים (שדות).
43. אם לא עבד את השדה והזניח אותה, יתן לבעל השדה תבואה על בסיס הסמוך (שדות); וְאֶת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר הִזְנַח, יִפְרֹק בְּמַעֲדָרִים, יִחְרֹד וְיָשׁוּב אֶל-בַּעַל הַשָּׂדֶה.
44. השכיר אדם שדה בלתי נתבע לשלוש שנים לפתחו, והזניחו ולא יפתח את השדה, בשנה הרביעית יפרק את השדה במעדרים, יעדר ויחרש ויחזירו לבעל השדה וימדד עשרה ג"ר תבואה לעשרה ג"ן.
45. אם אדם משכיר את שדהו לחוכר לשכר דירה ומקבל את דמי השכירות של שדהו ואחר כך עדד ( כלומר , אלוהי הסערה) מציפים את השדה ומובילים את התוצרת, ההפסד (נופל על) השוכר.
46. אם לא קיבל דמי שכירות שדהו והשכיר את השדה או בחצי או בשליש (מהיבול), יחלקו החוכר ובעל השדה את התבואה אשר בשדה לפי הסכם.
47. אם הדייר נתן את עיבוד השדה לחיובו של אחר - כי בשנה קודמת לא זכה באחזקה - לא יתערב בעל השדה. הוא היה מעבד אותו, ושדהו עובד ובשעת הקציר יקח תבואה לפי חוזים שלו.
48. אם היה חייב אדם וחוב ועדד הציף את שדהו ונשא את התוצרת, או מחוסר מים לא צמח תבואה בשדה, בשנה ההיא לא יחזיר תבואה לנושה שלו, ישנה את לוח החוזה שלו ולא ישלם את הריבית של אותה שנה.
49. אם ישיג אדם כסף מסוחר ונתן (כבטחון) לסוחר שדה לנטוע תבואה ושומשום (ו) אמר לו: "עבד את השדה, וקח לך את התבואה והשומשום המופק; אם העלה החוכר תבואה ושומשום בשדה, בשעת הקציר, יקבל בעל השדה את התבואה והשומשום אשר בשדה ויתן לסוחר תבואה בעד ההלוואה שהשיג ממנו ובשביל הריבית ולתחזוקת השוכר.
50. נתן (כערובה) שדה נטוע [תבואה] או שדה נטוע בשומשום, יקבל בעל השדה את התבואה או השומשום אשר בשדה ויחזיר את ההלוואה וריביתה לסוחר.
51. אם אין לו כסף להחזיר, ייתן לסוחר [תבואה או] שומשום, לפי שווי השוק שלהם לפי הסולם שקבע המלך, עבור ההלוואה וריביתה שקיבל מהסוחר.
52. לא הבטיח השוכר יבול תבואה או שומשום בשדהו, לא יבטל את חוזהו.
53. אם התרשל אדם לחזק את הדייק שלו ולא יחזק אותו, ונעשה שבר בדייקתו והמים יובילו את האדמה החקלאית, ישיב האיש שבדייקו את השבר את התבואה שהזיק.
54. אם לא יוכל להשיב את התבואה, ימכרו אותו ואת סחורתו, והחקלאי שגרמו המים סחבו יחלק (בתוצאות המכירה).
55. אם פתח אדם את תעלתו להשקיה והזניח אותה והמים סוחפים שדה סמוך, ימדוד תבואה על בסיס השדות הסמוכים.
56. אם פתח אדם את המים והמים יסחבו את שיפורים של שדה סמוך, ימדוד עשרה GUR של תבואה לג"ן.
57. אם רועה צאן לא הגיע להסכמה עם בעל שדה לרעות את צאנו על הדשא; ואם רעה את צאנו בשדה ללא הסכמת הבעלים, יקצור בעל השדה את שדהו, והרועה שרעה את צאנו בשדה ללא הסכמת בעל השדה, יתן מעל עשרים גר"ע תבואה לעשרה ג"ן לבעל השדה.
58. אם לאחר שעלו הצאן מהאחו והצטופפו ביציאה (?) מהשער אל הכלל הציבורי, הרועה הפך את הצאן לשדה, ורועה את הצאן בשדה, ישגיח הרועה על השדה שהוא רועה בה ובשעת הקציר ימדוד שישים גורן תבואה לבעל השדה לעשרה ג"ן.
59. כרת אדם עץ בפרדס של אדם, ללא הסכמת בעל הפרדס, ישלם חצי מאנה כסף.
60. נתן אדם שדה לגנן לנטוע כפרדס והגנן נטע את הפרדס ולטפל בפרדס ארבע שנים, בשנה החמישית יחלקו בעל הפרדס והגנן שווה בשווה; בעל הפרדס יסמן את חלקו ויקח אותו.
61. אם הגנן לא נטע את כל השדה, אלא השאיר פסולת חלל, יקצה את שטח הפסולת לחלקו.
62. אם לא נטע כפרדס את השדה שניתן לו, אם היה תירס תוצרת השדה, במשך השנים שבהן הוזנח, ימדוד הגנן לבעל השדה (תוצרת כזו) על בסיס השדות הסמוכים, ויבצע את העבודה הנדרשת בשדה וישיב אותו לבעל השדה.
63. אם השדה לא נתבע, יבצע את העבודה הנדרשת בשדה וישיב אותה לבעל השדה וימדוד עשרה GUR תבואה לעשרה GAN לכל שנה.
64. נתן אדם את הפרדס שלו לגנן לנהל, יתן הגנן לבעל הפרדס שני שליש מתוצרת הפרדס, כל עוד הוא ברשותו הפרדס; הוא עצמו ייקח שליש.
65. לא ניהל הגנן את הפרדס כראוי והוא מקטין את התוצרת, ימדוד הגנן את תוצרת המטע על בסיס המטעים הסמוכים.
100. ... ירשום את הריבית על הכסף, ככל שהשיג, ויחשב את ימיו ויחזיר לסוחרו.
101. אם לא יצליח לאן שילך, יכפיל הסוכן את סכום הכסף שהושג וישלם אותו לסוחר.
102. אם סוחר נתן כסף לסוכן כטובה, והאחרון נפגש עם הפוך לאן שהוא הולך, יחזיר את עיקר הכסף לסוחר.
103. אם, כאשר הוא יוצא למסע, אויב גוזל ממנו את כל מה שנשא, הסוכן ישבע שבועה בשם האל ויצא לחופשי.
104. נתן סוחר לסוכן תבואה, צמר, שמן או סחורה מכל סוג שהוא, ירשום הסוכן את השווי ויחזיר (הכסף) לסוחר. הסוכן ייקח קבלה חתומה על הכסף שהוא נותן לסוחר.
105. התרשל הסוכן ולא לקח קבלה על הכסף שנתן לסוחר, לא יופקד הכסף שלא התקבל בחשבונו.
106. אם סוכן משיג כסף מסוחר ויש לו מחלוקת עם הסוחר ( כלומר , מכחיש את העובדה), אותו סוחר יקרא לסוכן דין וחשבון בנוכחות אלוהים ועדים על הכסף שהושג והסוכן ייתן לסוחר פי שלושה מסכום הכסף שהשיג.
107. אם סוחר הלווה לסוכן והסוכן החזיר לסוחר כל מה שנתן לו הסוחר; ואם הסוחר הכחיש (מקבל) את אשר נתן לו הסוכן, אותו סוכן ידרוש את הסוחר בפני ה' ועדים והסוחר, כי היה לו מחלוקת עם סוכנו, יתן לו פי שישה מהסכום שהשיג.
108. אם מוכרת יין לא תקבל תבואה כמחיר המשקה, אבל אם קיבלה כסף על ידי האבן הגדולה, או שתקטין את מידת המשקה ממידת התירס, יזכו לחשבון אותו מוכר יין, וישליכו אותה למים.
109. אם אוספים פורעי חוק בבית מוכר יין, והיא לא תעצור את אותם פורעי חוק ותביא אותם לארמון, אותו מוכר יין יומת.
110. אם כוהנת שאינה גרה ב-MAL.GE.A. תפתח חנות יין או תיכנס לחנות יין לשתות, ישרפו את האישה ההיא.
111. אם מוכר יין נתן 60 KA משקה ... בזיכוי, בזמן הבציר היא תקבל 50 KA תבואה.
112. היה אדם במסע והוא נתן כסף, זהב, אבנים או רכוש נייד לאדם בעל עמלת הובלה, ואם לא מסר אותו אדם את אשר היה אמור להיות מובל לאן היה להובלה, אלא ייקח אותו לעצמו, יחייב בעל הסחורה המובלת את אותו אדם באחריות הסחורה להובלה שלא מסר לו, ואותו אדם יעביר את הסחורה לחמישה פי חמישה.
113. החזיק אדם [חוב] תבואה או כסף כלפי אדם, ואם לקח תבואה בלא הסכמת הבעלים מהערמה או מהאסם, יקראו לאותו אדם דין וחשבון על נטילת תבואה בלא הסכמת הבעלים מהערמה או מהאסם, ויחזיר תבואה ככל שלקח, ויפסיד כל מה שהלוה.
114. אם לא יחזיק אדם [חוב] תבואה או כסף כלפי אדם, ואם תפס אותו על חוב, על כל תפיסה ישלם שליש מאנה כסף.
115. אם החזיק אדם [חוב] תבואה או כסף נגד אדם, ותפס אותו על חוב, והנתפס ימות בביתו של התפוס אותו, אין למקרה זה עונש.
116. מת הנתפס מהתעללות או מהזנחה בביתו של התפוס, ידרוש בעל הנתפס את הסוחר לחשבון; וְאִם בֶּן אָדָם יִהְיֶה אֲשֶׁר יִתְפַּס אֶת בָּנוֹ; אם זה עבד של אדם [שתפס] ישלם שליש מאנה כסף ויפסיד כל הסכום שהלוה.
117. אם היה אדם בחובות ומכר את אשתו, בנו או בתו, או כורך אותם לשירות, שלוש שנים יעבדו בבית קונה אדונם; בשנה הרביעית ינתן להם חירותם.
118. אם הוא מתחייב לשרת שפחה או שפחה, ואם הסוחר העביר או מכר שפחה כזו, אין סיבה לתלונה.
119. אם היה אדם בחובות והוא מכר את שפחתו שילדה לו ילדים, ישיב בעל השפחה ( כלומר , בעל החוב) את הכסף ששילם הסוחר (לו), והוא יפדה את שפחתו.
120. אם אחסן אדם את תבואתו בפחים בביתו של אחר וקורה תאונה לאסם, או בעל הבית פתח פח ולוקח תבואה או שהעלה מחלוקת על (או מכחיש) את כמות התבואה שנאגרה בביתו, יכריז בעל התבואה על תבואתו בנוכחות אלוהים, ובעל הבית יכפיל את כמות התבואה ויקח מחדש את כמות התבואה.
121. אחסן אדם תבואה בביתו של אחר, ישלם אחסנה בשיעור 5 ק"א תבואה לגור"ע בכל שנה.
122. אם נתן אדם אחר כסף, זהב או כל דבר אחר בפיקדון, כל מה שהוא נותן יראה לעדים ויסדיר את החוזים ו(אז) יבצע את הפיקדון.
123. אם אדם נותן בפיקדון ללא עדים או חוזים, ובמקום ההפקדה חלוקים עמו ( כלומר , שוללים את ההפקדה), למקרה זה אין עונש.
124. אם אדם יתן לאחר כסף, זהב או כל דבר אחר בפיקדון בנוכחות עדים והאחרונים חלוקים עמו (או מכחישים), יבקשו את אותו אדם לחשבון והוא יכפיל את כל מה שחלק עליו ויפרע.
125. נתן אדם דבר ממנו בפיקדון, ובמקום ההפקדה בין בפריצה ובין בגזילה נגרם לו הפסד משותף עם בעל הבית, ישיב בעל הבית אשר התרשל ואיבד את אשר ניתן לו בפיקדון (ההפסד) וישיב (אותו) לבעל הטובין; בעל הבית יערוך חיפוש אחר מה שאבד וייקח מהגנב.
126. אם אדם לא הפסיד דבר, אבל אמר שהוא הפסיד משהו, או הגיש תביעת הפסד כשלא אבד דבר, יצהיר על הפסדו (לכאורה) בנוכחות ה', ויכפיל וישלם על ההפסד (לכאורה) את הסכום שבגינו תבע.
127. אם אדם מפנה אצבע לכוהנת או לאשתו של זולתו ולא יכול להצדיק זאת, יגררו את האיש ההוא לפני השופטים וימתקו את מצחו.
128. אם גבר לקח אישה ולא קבע איתה את החוזים (הראויים), אותה אישה אינה אישה (חוקית).
129. אם נלקחה אשת איש בשכבה עם איש אחר, יקשרו אותם וישליכו למים. אם בעל האשה יציל את אשתו, או אם המלך יציל את עבדו (רשאי).
130. אם יכפה איש את אשת זולתו (הארוסה) שלא ידעה זכר ומתגוררת בבית אביה, ושכב בחיקה ויקחוהו, ימות האיש ההוא והאשה ההיא תצא לחופשי.
131. אם האשים איש את אשתו והיא לא נשכבה עם איש אחר, תישבע בשם האלוהים ותשוב לביתה.
132. אם הופנתה האצבע לאשת איש בגלל איש אחר, והיא לא נלקחה בשכבה עם איש אחר, למען בעלה תשליך את עצמה לנהר.
133. אם נתפס איש ותהיה תחזוקה בביתו ואשתו תצא מביתה, תגן על גופה ולא תיכנס לבית אחר.
133A. [אם] האשה ההיא לא תגן על גופה ותכנס לבית אחר, יביאו בחשבון את האשה ההיא וישליכו אותה למים.
134. אם נלכד איש ואין בביתו תחזוקה ואשתו נכנסת לבית אחר, אין לאישה זו אשמה.
135. אם נלכד אדם ואין תחזוקה בביתו ואשתו תיכנס בגלוי לבית אחר ותוליד ילדים; אם אחר כך ישוב בעלה ויגיע לעירו, תשוב האשה ההיא אל בעלה (ו) ילכו הילדים אל אביהם.
136. אם נטש איש את עירו ויברח ואחר כך אשתו נכנסת לבית אחר; אם ישוב האיש ההוא ויקח את אשתו, לא תשוב אשת הנמלט אל בעלה כי שנא את עירו וברח.
137. אם פנה איש פניו להרחיק פילגש שילדה לו ילדים או אשה שהביאה לו ילדים, ישיב לאישה ההיא את נדוניה ויתן לו הכנסת שדה, גינה וסחורה ותעלה את ילדיה; מעת שגדלו ילדיה, מכל מה שניתן לילדיה יתנו לה חלק מקביל לחלק של בן והאיש לפי בחירתה יוכל לשאת אותה.
138. אם ירד איש מאשתו שלא ילדה לו ילדים, יתן לה כסף לסכום הסדר נישואיה וישלים לה את הנדוניה שהביאה מבית אביה ואז יוכל להרחיק אותה.
139. אם לא היה הסדר נישואין, יתן לה מאנה אחת של כסף לגט.
140. אם הוא בן חורין, יתן לה שליש מאנה כסף.
141. אם אשת איש המתגוררת בביתו, שמה פניה לצאת ולמלא תפקיד של שוטה, תזניח את ביתה, תזלזל בבעלה, יזכו בה דין וחשבון: אם אמר בעלה: "הורדתי אותה", ירפה. ביציאתה לא יינתן לה דבר עבור גירושיה. אם בעלה אומר: "לא הרחקתי אותה", רשאי בעלה לקחת אישה אחרת. האשה הראשונה תשכון בבית בעלה כמשרתת.
142. אם אשה שונאת את בעלה, ואומרת: "לא יהיה לך אותי", יחקרו את קדומותיה על פגמיה; ואם הייתה פילגש זהירה והייתה ללא תוכחה ובעלה הסתובב ומזלזל מאוד, אין לאישה ההיא אשמה. תקבל את נדוניה ותלך אל בית אביה.
143. אם היא לא הייתה פילגש זהירה, התעצבנה, הזניחה את ביתה וזלזלה בבעלה, ישליכו את האשה ההיא למים.
144. אם יקח איש אישה והאשה ההיא תיתן שפחה לבעלה ותוליד ילדים; אם האיש ההוא ישים פניו לקחת פילגש, לא יראו אותו. אסור לו לקחת פילגש.
145. אם יקח איש אשה והיא לא תביא לו ילדים וישים פניו לקחת פילגש, רשאי האיש הזה לקחת פילגש ולהכניסה לביתו. אותה פילגש לא תעמוד בדרגה עם אשתו.
146. אם יקח איש אשה ותתן שפחה לבעלה, והשפחה ההיא תלד ילדים ואחר כך תעמוד בדרגה עם גבירתה; בגלל שילדה ילדים, ייתכן שגברתה לא תמכור אותה תמורת כסף, אבל היא עשויה להפחית אותה לשעבוד ולמנות אותה בין המשרתות.
147. אם לא ילדה ילדים, עשויה המאהבת שלה למכור אותה תמורת כסף.
148. אם יקח איש אשה והיא חולה במחלה, ואם ישים פניו לקחת אחרת, רשאי. אשתו, הלוקה במחלה, לא יגרש. היא תישאר בבית אשר בנה והוא יקיים אותה כל עוד היא תחיה.
149. אם לא תבחר האשה ההיא להישאר בבית בעלה, ישלים לה את הנדוניה אשר הביאה מבית אביה ותלך.
150. אם אדם נתן לאשתו שדה, גינה, בית או סחורה והוא מסר לה שטר חתום, לאחר (מות) בעלה, ילדיה אינם יכולים לתבוע נגדה. האם אחריה (מוות) אולי תרצה לילד שלה שהיא אוהבת, אבל לאח אולי לא.
151. אם אשה, השוכנת בבית איש, כורת עם בעלה חוזה שנושה שלו לא יחזיק בה (על חובותיו) ותאלץ אותו למסור הסכם בכתב; אם האיש ההוא היה חייב לפני שלקח את האשה ההיא, אסור לנושה שלו להחזיק את אשתו, ואם האשה ההיא הייתה חייבת לפני שנכנסה לביתו של אותו האיש, אסור לנושה שלה להחזיק את בעלה.
152. אם יקבלו חוב לאחר שנכנסה האשה לבית האיש, יהיו שניהם אחראים לסוחר.
153. אם אשה הביאה למות בעלה למען גבר אחר, ישפדו אותה.
154. אם הכיר איש את בתו, יגרשו את האיש ההוא מהעיר.
155. אם ארוס איש כלה לבנו ובנו הכיר אותה, ואם הוא (האב) ישכב אחר כך בחיקה ויקחו אותו, יקשרו את האיש ההוא וישליכו אותו למים.
156. אם אירס איש כלה לבנו ובנו לא הכיר אותה אבל הוא עצמו שוכב בחיקה, ישלם לה חצי מאנה כסף וישלים לה כל מה שהביאה מבית אביה וייקח אותה האיש לפי בחירתה.
157. אם שוכב אדם בחיק אמו לאחר (מות) אביו, ישרפו את שניהם.
158. אם נלקח איש, לאחר מות (של אביו), בחיק האשה הראשית (של אביו) שילדה ילדים, ייכרת האיש ההוא מבית אביו.
159. אם אדם, שהביא מתנה לבית חותנו ונתן את הסדר הנישואין, יסתכל בגעגוע על אישה אחרת ויאמר לחותנו: "לא אקח את בתך; אבי הבת יקח לו כל אשר הביאו לו.
160. אם יביא אדם מתנה לבית חותנו ויתן סידור נישואין ואבי הבת אומר: "לא אתן לך את בתי". הוא ( כלומר , החותן) יכפיל את הסכום שהובא לו ויחזירו.
161. אם הביא אדם מתנה לבית חותנו ויתן סידור נישואין, וחברו לשון הרע; ואם אמר חותנו לטוען את האשה "לבתי לא תהיה לך", יכפיל (החותן) את הסכום שהובא לו ויחזירו, אבל לחברו אין את אשתו.
162. אם יקח איש אשה והיא תלד לו ילדים ואותה אישה מתה, אסור לאביה לתבוע את נדוניה. הנדוניה שלה שייכת לילדיה.
163. אם יקח איש אישה והיא לא תביא לו ילדים ותמות האישה ההיא; אם החזיר לו חותנו את סידור הנישואין שהביא אותו איש לבית חותנו, אין בעלה רשאי לתבוע את נדוניה של אותה אישה. הנדוניה שלה שייכת לבית אביה.
164. לא החזיר לו חותנו את הסדר הנישואין, רשאי הוא לנכות מנדוניה את סכום הסדר הנישואין ולהחזיר (את יתרת) נדוניה לבית אביה.
165. אם יגיש אדם שדה, גינה או בית לבנו החביב ויכתוב לו שטר חתום; לאחר פטירת האב, כשהאחים מחלקים, ייקח את המתנה שנתן לו האב, ומעליהן יחלקו את חפצי בית האב שווה בשווה.
166. אם יקח איש נשים לבניו ולא יקח אשה לבנו הקטן, לאחר פטירת האב, כשהאחים יתחלקו, יקח את המתנה שנתן לו האב, ומעל ומעבר יחלקו את חפצי בית האב שווה בשווה.
167. אם יקח איש אישה והיא תלד לו ילדים ותמותה אותה אישה, ואחריה (פטירתה) יקח אישה אחרת והיא ילדה לו ילדים ואחר כך ימות האב, לא יחלקו ילדי האמהות (הנחלה).הם יקבלו את נדוני האמהות בהתאמה ויחלקו שווה בשווה את טובין בית האב.
168. אם ישים אדם פניו לבטל את בנו ויאמר לשופטים: "אני אבטל את בני", יחקרו השופטים את קדמיו, ואם לא עבר הבן פשע חמור מספיק כדי לנתק אותו מהבן, אסור לאב לנתק את בנו מהבן.
169. אם ביצע פשע נגד אביו חמור מספיק כדי לנתק אותו מהבן, הם יסכימו לראשונה (עבירה). אם עשה פשע פעם שנייה, רשאי האב לנתק את בנו מהבן.
170. אם ילדה לו אשת איש ילדים ושפחתו ילדה לו ילדים, והאב בחייו יאמר לילדים אשר ילדה לו השפחה: "ילדי", וחשבו אותם עם ילדי אשתו, לאחר מות האב יחלקו ילדי האשה וילדי המשרתת את חפצי בית האב שווה בשווה. לילד האישה תהיה זכות הבחירה בחלוקה.
171. אך אם אב בחייו לא אמר לילדים אשר ילדה לו המשרתת: "ילדי; לאחר מות האב, לא יחלקו ילדי השפחה ברכוש בית האב עם בני האשה. המשרתת וילדיה יקבלו את חירותם. ילדי האישה אינם רשאים לתבוע את ילדיה של המשרתת לשירות. האשה תקבל את נדוניה ואת המתנה אשר נתן לה בעלה ונתן לה על לוח והיא רשאית לגור בבית בעלה וליהנות (מהרכוש) כל עוד היא חיה. עם זאת, היא לא יכולה למכור אותו, כי לאחר מותה הוא שייך לילדיה.
172. אם בעלה לא נתן לה מתנה, ישפרו את נדוניה והיא תקבל לסחורת בית בעלה חלק המקביל לזה של בן. אם ילדיה זוממים לגרש אותה מהבית, יחקרו השופטים את קודמיה ואם הילדים טועים, היא לא תצא מבית בעלה. אִם הָיְתָה הָאִשָּׁה פָּנֶיהָ לִצְאוֹת, תַּשְׁרִיחַ לְבָנֶיהָ אֶת-הַמִּתָּה אֲשֶׁר נָתַן לָהּ-בַּעְלָה; ותקבל את נדוניה מבית אביה, ויקח אותה בעלה.
173. אם ילדה אותה אישה לבעלה המאוחר שאליו היא נכנסה ובהמשך אותה אישה מתה, יחלקו הילדים הראשונים והמאוחרים את נדוניה.
174. אם לא תלד ילדים לבעלה המאוחר, יקבלו ילדיו של בעלה הראשון את נדוניה.
175. אם או שפחה של הארמון או שפחה של בן חורין לוקחים בתו של אדם (ג'נטלמן) והיא ילדה ילדים, בעל העבד לא רשאי לתבוע את ילדיה של בת האיש לשירות.
176. ואם עבד של הארמון או עבד של בן חורין יקח בתו של אדם (ג'נטלמן); ואם, כשיקח אותה, היא נכנסת לבית עבד הארמון או עבד בן חורין עם נדוניה של בית אביה; אם מרגע שהם משלבים ידיים, הם בונים בית ורוכשים רכוש; ואם מאוחר יותר מתה שפחת הארמון או שפחת בן החורין, תקבל בת האיש את נדוניה, ויחלקו לשני חלקים כל מה שרכשו בעלה והיא מעת ששילבו ידיים; בעל העבד יקבל חצי ובת האיש חצי לילדיה.
176A. אם לבת איש לא הייתה נדוניה יחלקו לשני חלקים כל אשר רכשו בעלה והיא מרגע ששילבו ידיים. בעל השפחה יקבל חצי ובת האיש חצי לילדיה.
177. אם אלמנה, שילדיה קטינים, שמה פניה להיכנס לבית אחר, אין היא יכולה לעשות זאת ללא הסכמת השופטים. כשהיא נכנסת לבית אחר, יחקרו השופטים את מצב בעלה לשעבר ויפקידו את עזבונו של הבעל הקודם לבעל המאוחר ולאותה אישה, וימסרו להם לוח (לחתום). הם ינהלו את העיזבון ויגדלו את הקטינים. אסור להם למכור את מוצרי הבית. הרוכש חפצי בית של בני אלמנה יפסיד את כספו. הסחורה תחזור לבעלים.
178. אם (תהיה) כוהנת או חסידה שאביה נתן לה נדוניה או כתב שטר מתנה; אם בשטר שכתב לה, לא כתב: "אחריה (מותה) תיתן לכל מי שתרצה", ואם לא נתן לה שיקול דעת מלא; לאחר מות אביה, יקחו אחיה את שדהה ואת גינתה ויתנו לה תבואה, שמן וצמר לפי ערך חלקה וישפרו אותה. אם אחיה לא נותנים לה תבואה, שמן וצמר לפי שווי חלקה ולא יסתפקו, רשאית היא לתת את שדהה וגינתה לכל דייר שתרצה ודיירה יקיים אותה. היא תהנה מהשדה, מהגן או מכל דבר אחר שנתן לה אביה כל עוד היא חיה. אסור לה למכור אותו, ולא להעביר אותו. המורשת שלה שייכת לאחיה.
179. אם (תהיה) כוהנת או חסידה שאביה נתן לה נדוניה או כתב שטר מתנה; אם בשטר שכתב לה, כתב "אחריה (מותה) תתן לכל מי שתרצה", והעניק לה שיקול דעתו המלא; לאחר מות אביה היא רשאית לתת אותו לכל מי שתרצה לאחריה (מוות). אחיה אינם רשאים להגיש נגדה תביעה.
180. אם לא יתן אב נדוניה לבתו, לכלה או לחסידה, לאחר פטירת אביה תקבל כחלקה ברכוש בית אביה מנת בן ותיהנה ממנו כל עוד היא חיה. אחריה (מוות), זה שייך לאחיה.
181. אם אב יקדיש נציג או NU.PAR. לאל ואל תתן לה נדוניה, לאחר מות אביה תקבל כחלקה ברכוש בית אביה שליש מחלקו של בן ותיהנה ממנו כל עוד תחיה. אחריה (מוות), זה שייך לאחיה.
182. אם לא יתן אדם נדוניה לבתו, כוהנת מרדוך מבבל, ולא יכתוב לה שטר מתנה; לאחר מות אביה תקבל כחלקה עם אחיה שליש חלק בן ברכוש בית אביה, אך לא תנהל את עסקיה. כוהנת מרדוך, אחריה (מוות), רשאית לתת לכל מי שתרצה.
183. אם יגיש אב נדוניה לבתו שהיא פילגש ויתן אותה לבעל ויכתוב שטר מתנה; לאחר מות האב לא תתחלק ברכוש בית אביה.
184. אם לא יגיש אדם נדוניה לבתו שהיא פילגש ולא יתן אותה לבעל; לאחר מות אביה יציגו לה אחיה נדוניה במידת הונו של בית אביה ויתנו אותה לבעל.
185. אם אדם לוקח בשמו ילד צעיר כבן ומגדל אותו, אין להגיש תביעה עבור אותו בן מאומץ.
186. אם יקח אדם ילד קטן כבן וכאשר לקח אותו, הוא מורד באביו ובאימו (שאימצו אותו), ישוב הבן המאומץ לבית אביו.
187. אין להגיש תביעה עבור בנו של NER.SE.GA. שהוא שומר ארמון, או בנו של חסיד.
188. אם בעל מלאכה ייקח בן לאימוץ וילמד אותו את מלאכתו, אין להגיש תביעה עבורו.
189. אם לא ילמד אותו את מלאכתו, רשאי אותו הבן המאומץ לחזור לבית אביו.
190. אם לא יחשב אדם בין בניו את הילד הצעיר שלקח וגידל, רשאי אותו הבן המאומץ לחזור לבית אביו.
191. אם אדם, שלקח ילד קטן כבן וגידל אותו, הקים בית משלו וירכוש ילדים, וישים פניו לכרות את הבן המאומץ, לא ילך הבן ההוא לדרכו. האב שגידל אותו יתן לו מרכושו שליש מנת בן והוא ילך. לא יתן לו שדה, גינה או בית.
192. אם בנו של NER.SE.GA. או בנו של חסיד אומר לאביו שגידל אותו או לאמו שגידלה אותו: "אבי אתה לא", "אמי אתה לא", יכרתו את לשונו.
193. אם בנו של NER.SE.GA. או בן חסיד מזהה את בית אביו וישנא את האב שגידל אותו ואת האם שגידלה אותו וחוזר לבית אביו, יעקרו את עינו.
194. נתן האדם את בנו לאחות והבן הזה מת בידי האחות, והאחות תחליף בן אחר ללא הסכמת אביו או אמו, יחייבו אותה לחשבון, ומכיוון שהחליפה בן אחר ללא הסכמת אביו או אמו, יקצצו לו את החזה.
195. אם הכה בן את אביו, יקצצו לו אצבעות.
196. אם ישמיד אדם את עינו של אדם אחר, ישמידו את עינו.
197. אם ישברו עצם של אדם, ישברו לו עצם.
198. אם ישמיד את עינו של בן חורין או שבר את עצם של בן חורין ישלם מאנה אחת של כסף.
199. אם ישמיד עין עבד של אדם או שבר עצם של עבד אדם ישלם חצי מחירו.
200. אם ידפק אדם שן של איש מדרגתו, יעקרו את השן שלו.
201. אם הפיל אחד שן של בן חורין, ישלם שליש מאנה כסף.
202. אם פגע אדם באדם ( כלומר , מבצע תקיפה) שהוא הממונה עליו, יקבל שישים חבטות בשוט זנב שור בפומבי.
203. אם היכה אדם אחר בדרגתו, ישלם מאנה אחת של כסף.
204. היכה בן חורין בן חורין, ישלם עשרה שקלים כסף.
205. אם היכה עבד אדם את בנו של אדם, יקצצו לו את אוזנו.
206. אם היכה אדם אחר במריבה ופצע אותו, ישבע: "הכיתי אותו בלי כוונה", והוא יהיה אחראי על הרופא.
207. אם (הוא) מת כתוצאה מהמכה, ישבע (כנ"ל), ואם הוא אדם, ישלם חצי מאנה כסף.
208. אם (הוא) יהיה בן חורין, ישלם שליש מאנה כסף.
209. היכה איש את בתו של אדם והביא להפלה, ישלם על הפלתה עשרה שקלים כסף.
210. אם מתה האישה ההיא, ימותו את בתו.
211. אם באירוע מוחי הביא להפלה לבתו של בן חורין, ישלם חמישה שקלים כסף.
212. אם אותה אישה מתה, ישלם חצי מאנה כסף.
213. אם היכה את שפחתו של איש והביא להפלה, ישלם שני שקלים כסף.
214. אם אותה שפחה תמות, הוא ישלם שליש מאנה כסף.
215. אם רופא מנתח אדם על פצע חמור (או פצע קשה באדם) עם lancet ברונזה ולהציל את חייו של האיש; או אם פתח מורסה (בעין) של אדם עם לונץ ברונזה והציל את עינו של אותו אדם, יקבל עשרה שקלים כסף (כשכרו).
216. אם הוא בן חורין, יקבל חמישה שקלים.
217. אם זה עבד של אדם, יתן בעל העבד שני שקלים כסף לרופא.
218. אם רופא מנתח אדם על פצע חמור עם lancet ברונזה וגרם למותו של אותו אדם; או פתחו מורסה (בעין) של אדם בלנסט מברונזה וישמידו את עינו של האיש, יקצצו לו אצבעות.
219. אם רופא ניתח עבד של בן חורין על פצע קשה עם lancet ברונזה ויגרום למותו, הוא ישיב עבד שווה ערך.
220. אם פתח מורסה (בעינו) במשוך ברונזה, וישמיד את עינו, ישלם כסף בשיעור של מחצית ממחירו.
221. קבע רופא עצם שבורה לאדם או ריפא את מעיו החולה, יתן החולה חמישה שקלים כסף לרופא.
222. אם הוא בן חורין, יתן שלושה שקלים כסף.
223. אם זה עבד של אדם, יתן בעל העבד שני שקלים כסף לבונה.
224. ניתח רופא וטרינר שור או חמור על פצע חמור והציל את חייו, יתן בעל השור או החמור לרופא, כשכר טרחתו, שישית שקל כסף.
225. אם נתח שור או חמור על פצע חמור וגרם למותו, יתן לבעל השור או החמור רבע מערכו.
226. אם ממתג, ללא הסכמת בעל העבד, מיתג עבד בסימן שאי אפשר למכור אותו, יקצצו את אצבעותיו של אותו ממתג.
227. אם הונה אדם מיתרג והוא מיתג עבד בסימן שאי אפשר למכור אותו, ימותו את האיש ההוא, והשליכו אותו לביתו. ישבע הממתג: "לא מיתגתי אותו ביודעין", ויצא לחופשי.
228. אם בנה בונה בית לאיש והשלים אותו, (האיש ההוא) יתן לו שני שקלים כסף לשר בית כשכרו.
229. אם בנה בונה בית לאדם ולא יציב את בנייתו, והתמוטט הבית אשר בנה וגרם למותו של בעל הבית, ימות הבנאי ההוא.
230. אם גרם למותו של בן בעל הבית, ימותו את בן הבן ההוא.
231. אם גרם למות עבד של בעל הבית, יתן לבעל הבית עבד שווה ערך.
232. אם זה הורס רכוש, ישיב את כל מה שהרס, ומכיוון שלא קבע את הבית שבנה והוא קרס, יבנה מחדש את הבית שקרס מרכושו שלו ( כלומר , על חשבונו).
233. אם בונה בונה בית לאדם ולא עשה את בנייתו לעמוד בדרישות ונפל חומה, יחזק אותו בונה על חשבונו.
234. אם יבנה איש סירה סירה של 60 GUR לאדם, יתן לו 2 שקלים כסף כשכר.
235. אם בנה סירה סירה לאדם והוא לא הופך את בנייתה לכשירות ים ואותה סירה נתקלה באסון באותה שנה שבה הוכנסה להפעלתה, יבנה השייט מחדש את הסירה והוא יחזק אותה על חשבונו ויתן את הסירה כשהיא מחוזקת לבעל הסירה.
236. אם אדם שכר את הסירה שלו לשוחט, והשוטר לא היה זהיר והוא טובע או הורס את הסירה, השייט יחליף את הסירה לבעל הסירה.
237. אם שכר איש סירה וסירה והעביר אותם עם תבואה, צמר, שמן, תמרים או כל סוג אחר של משא, ואותו סירה לא זהיר והוא הטביע את הסירה או הורס את מטענה, יחליף השייט את הסירה שהטביע וכל חלק מהמטען שהרס.
238. אם שיט סירה סירה של אדם והצף אותה מחדש, הוא יתן כסף בשיעור של מחצית ערכו.
239. אם שכר איש סירה, יתן לו 6 GUR תבואה לשנה.
240. אם סירה בדרך פוגעת בסירת מעבורת (או, סירה בעוגן), ותטביע אותה, בעל הסירה שסירתה הוטבעה יצהיר בנוכחות האל על כל מה שאבד בסירתו ו(הבעלים) של (הכלי) שבדרך שהטביע המעבורת יחליף את סירתו וכל מה שאבד.
241. אם תפס אדם שור לחוב, ישלם שליש מאנה כסף.
242. 243. אם שכר אדם (שור) לשנה, יתן לבעליו ארבע ג"ר תבואה כשכור שור טיוטה, (ו) שלושה ג"ר תבואה כשכור שור (?).
244. אם שכר אדם שור או חמור ואריה יהרגו אותו בשדה, זה עניינו של הבעלים.
245. אם שכר אדם שור וגרם למותו בהזנחה או בהתעללות, ישיב שור שווה ערך לבעל השור.
246. אם שכר אדם שור ושבר את רגלו או חתך את חוט החזיר שלו (?), ישיב שור שווה ערך לבעל השור.
247. אם שכר אדם שור וישמיד את עינו, ישלם כסף לבעל השור בשיעור מחצית ערכו.
248. אם שכר אדם שור וישבר את קרנו או כרת את זנבו או פצע את הבשר (שדרכו) הטבעת (עוברת), ישלם כסף לבעל השור בשיעור של רבע ערכו.
249. אם שכר אדם שור ואלוהים היכה אותו והוא ימות, האיש ששכר את השור ישבע לפני אלוהים ויצא לחופשי.
250. אם שור, כשהוא עובר ברחוב, דופק אדם ומביא למותו, אין למקרה זה עונש.
251. אם היה רגיל שור של אדם לזלול והודיעו לו את מנהגו לנקוע, ולא הגן על קרניו ולא קשר אותו, והשור ההוא פגע בבן אדם ויביא למותו, ישלם חצי מאנה כסף.
252. אם זה עבד של אדם, ישלם שליש מאנה כסף.
253. אם שכר אדם אדם להשגיח על משקו ולהמציא לו את תבואת הזרע ולסמוך עליו שוורים ולהתקשר עמו לעבד את השדה, והאדם ההוא גנב או את הזרע או את היבול ונמצא ברשותו, יקצצו לו את אצבעותיו.
254. אם יקח את תבואת הזרע ועבד על השוורים, ישיב את כמות התבואה שעדר.
255. אם הניח את השוורים של האיש בשכר, או גנב את הגרעינים ולא יהיה יבול בשדה, יבקשו את האיש ההוא לחשבון וימדוד 60 GUR תבואה לכל 10 GAN.
256. אם לא יוכל לעמוד בהתחייבותו, ישאירו אותו בשדה ההוא עם הבקר.
257. אם שכר אדם עובד שדה, ישלם לו 8 גר"ע תבואה בשנה.
258. אם שכר אדם רועה, ישלם לו 6 ג"ר תבואה לשנה.
259. אם גנב אדם מכונת השקיה בשדה, ישלם 5 שקלים כסף לבעל מכונת ההשקיה.
260. אם גנב אדם דלי השקיה או דק, ישלם 3 שקלים כסף.
261. אם שכר אדם רועה למרעה בקר או צאן, ישלם לו 8 ג"ר תבואה בשנה.
262. אם אדם, שור או כבשה ל...
263. איבד שור או כבש אשר ניתן לו, ישיב לבעליהם שור לשור, כבש לכבש.
264. אם רועה צאן, שנמסרו לו שור או צאן למרעה, יקבל כשכורתו כל אשר הוסכם (?) ויסתפק, והניח לבהמה או הצאן להקטין במספר, או להקטין את שיעור הילודה, לפי חוזייו ישיב את הילודה ואת התוצרת.
265. אם רועה, שנמסרו לו שור או צאן למרעה, לא היו הגונים או ששינו את מחירם או מכר אותם, יבקשו ממנו דין וחשבון, וישיב לבעליהם שור או צאן פי עשרה ממה שגנב.
266. אם ביקור של אלוהים קרה לקפל, או להרוג אריה, הרועה יכריז על עצמו חף מפשע בפני אלוהים, ובעל הדיר יסבול מהנזק.
267. אם רועה צאן לא זהיר והוא גורם לתאונה בדיר, ישלים הרועה בבקר ובצאן את האבידה דרך התאונה שהביא בדיר, ויתן אותם לבעלים.
268. אם שכר אדם שור לדוש, 20 ק"א תבואה שכרו.
269. אם שכר חמור לדשן, 10 ק"א תבואה הוא שכרו.
270. אם שכר בהמה צעירה (עז) לדשן, 1 ק"א דגן הוא שכרו.
271. אם שכר אדם שוורים, עגלה ונהג, ישלם 180 ק"א תבואה ליום.
272. אם שכר אדם עגלה בלבד, ישלם 40 ק"א תבואה ליום.
273. אם שכר אדם פועל, מתחילת השנה ועד החודש החמישי, ישלם 6 SE כסף ליום; מהחודש השישי ועד סוף השנה ישלם 5 SE כסף ליום.
274. אם אדם שוכר אומן, שכרו של ... הוא 5 SE של כסף; שכרו של לבנים (?) הוא 5 SE של כסף; שכרו של חייט הוא 5 SE של כסף; שכרו של … הוא … SE של כסף; שכרו של … הוא … SE של כסף; שכרו של … הוא … SE של כסף; שכרו של נגר הוא 4 SE של כסף; שכרו של (?) הוא 4 SE של כסף; שכרו של (?) הוא... SE של כסף; שכרו של בנאי הוא... SE של כסף; כל כך הרבה ליום הוא ישלם.
275. אם גבר שוכר ... שכרו הוא 3 SE כסף ליום.
276. אם שכר סירת מפרש (?), ישלם 2½ SE כסף ליום כשכרה.
277. אם שכר אדם סירה של שישים GUR (טון), ישלם 1/6 שקל כסף כשכרה ליום.
278. אם מכר אדם שפחה או שפחה, והעבד לא השלים את חודשו, ונפלה עליו קדחת בנו, יחזירו (הקונה) למוכר ויקבל את הכסף ששילם.
279. מכר אדם שפחה או שפחה ותהיה עליו תביעה, יהיה המוכר אחראי לתביעה.
280. אם רכש אדם שפחה או שפחה של אדם בארץ זרה, ואם, בשובו לארצו, הבעלים (לשעבר) של השפחה או השפחה הכיר בשפחתו או בשפחתו - אם העבד או השפחה הם ילידי הארץ, יעניק להם את חירותם ללא כסף.
281. אם הם ילידי ארץ אחרת, יצהיר הקונה לפני האל על הכסף ששילם (בשבילם), ובעל השפחה או העבד ייתן לסוחר את הכסף ששילם, והוא (הבעלים) יקבל לידיו את שפחתו או שפחה.
282. אם עבד זכר אמר לאדונו: "אינך אדוני", אדוניו יוכיח שהוא עבד שלו ויקצץ את אוזנו.
